הכסף שאין לו דורש

אמנון כספי נולד כילד בריא ב1952. כשהיה בן 8 חודשים בלבד חלה בפוליו מה שגרם לו לשיתוק קשה של מערכת השרירים ומאז אמנון יושב בכסא גלגלים. באופן מעורר פליאה, אמנון מלא בחוש הומור ויכולת נדירה לשמח את האחר, מה שלימים גרם לו לרצות ליצור מתנות. למרות שאם הייתם שואלים את אמנון אם יבוא יום ויהיה בעלים של מפעל לכלי כסף ומתנות לבטח לא היה מאמין לכך, אבל לחיים דינמיקה משל עצמה והחלום שלו ליצור הפך לעסק כמעט במקרה. את כשרונו ירש ככל הנראה מאימו שהיצירה שלה באה לידי ביטוי בסריגה, תפירה וציור אבל בימים ההם היה זה לא יותר מתחביב עבורה. עד אמצא שנות ה30 לחיו התפרנס אמנון כמנהל חשבונות במשרד עצמאי, אבל הזדמנות שנקרתה בדרכו בדמות מפעל שעמד לפני סגירה גרמה לו לשנות את מסלול חיו. המפעל עסק בתכשיטנות וכלי כסף ויצר בעיקר שושני כסף ולמעשה נסגר בעקבות ניהול כושל. אמנון רכש את המפעל ב1987. הרכישה כללה ציוד וידע איתם יצא לדרך חדשה, ונבחר השם למפעל - כספי סילבר.

עניין המוגבלות הפיזית לא היוותה חסם בעיניו ואמנון שעט קדימה. המפעל הראשון נפתח באור יהודה עם 2 עובדים וחלום של יצוא אומנות כחול לבן. בשנים הראשונות של המפעל ייצרו בעיקר תכשיטים, גלפו ידנית את השעווה ויצרו את המודלים. עם השנים התפתחו לתחום המתנות שכלל מיניאטורות, פסלים ויודאיקה, המפעל גדל והם עברו לפולג - נתניה.

למפעל כיום כ1200 מודלים שונים. שיטות העבודה כוללות שלבים רבים, רובם בעבודת יד מסורתית. בשנות ה90 המפעל היה פורץ דרך בטכנולוגיית האלקטרו-פורמינג כששילב ציוד אלקטרוני שנועד לתעשיית ההי-טק, התהליך נקרא בעברית-הרבדה. בשיא פריחתו הועסקו במפעל 16 עובדים לרבות אשתו דרורית שהצטרפה לעסק ב1992.

המפעל ייצר ושיווק למשרדי ממשלה, זרועות הביטחון, דיפלומטים, מנהלים ואף שיווק למוזאונים יהודיים בארץ ובעולם. כולם רצו את מתנות הכסף המיוחדות של כספי. לפני כ20 שנה עם עליית היבוא באופן הדרגתי מהמזרח החלה ירידה טבעית ממקורות ההכנסה של המפעל והם הסתמכו בעיקר על הגופים הממשלתיים, שעדיין היו מחויבים לרכוש כחול לבן. לפני כ10 שנים בוטלה ההגבלה גם עליהם והעבודה הפכה להיות דלילה במיוחד. באותו הזמן בערך נכנס הבן אייל לעסק המשפחתי אחרי שסיים ללמוד מנהל עסקים. אייל ניסה לערוך שינויים בעסק, כמו פתיחת דוכני תכשיטים בקניונים שונים במרכז הארץ, צמצום מספר העובדים ועוד..

באותה התקופה המפעל מייצר מודל חדש. יודאיקה מורכבת וייחודית שמקשה על המתחרים במזרח הרחוק לרצות להעתיק את המוצר. המוצר היה סט הבדלה בעל 3 אלמנטים (בסיס שמחזיק את הנר מעליו חלק שמחזיק את המצית ומעל המצית תמצית ריח). סט ההבדלה החזיק את המפעל עוד 8 שנים כמוצר מבוקש במיוחד אצל הקהל הדתי. אבל הקשיים של מפעל שמייצר בעבודת יד בישראל לא נעצרו. הזמנים השתנו מתנות מכסף טהור הכוללות מיניאטורות, פסלים ויודאיקה הפכו ברבות השנים פחות מבוקשים והם נותרו עם מעט מאוד עבודה. ואם זה לא מספיק הגיעה מגפת הקורונה והכל נעצר.

לשאלתי אם יש למפעל סיפור ייחודי נזכר אמנון בסיפור שלו עם משרד ראש הממשלה דה אז יצחק רבין ז"ל. אחת המתנות שנרכשו ע"י משרד ראש הממשלה היה ספר תהילים קטן, עשוי כסף וחתום בשמו של יצחק רבין בעברית ובאנגלית. הסיפור המדובר היה מיד לאחר הסכם השלום באוסלו. סיפרו להם שאחרי החתימות יצחק רבין קרא לשומרים, שאלו היו בזמן החתימה על הגגות וזאת כדי לשמור על חייהם של ראשי המדינות והמשלחות.

רבין העמיד אותם בשורה ואמר להם: "אני יודע שעברתם לילה קשה ומאוד קר ולאות הערכה אני רוצה להעניק לכם מחזיק מפתחות - ספר תהילים שתקף גם לנוצרים וגם ליהודים". שבוע לאחר הרצח פונה מנחם דמתי הנהג של רבין באותה העת למשרד ראש הממשלה לבקש למזכרת את מחזיק המפתחות עם ספר התהילים מהסכם אוסלו. הם בתגובה מוסרים לו שלא נשאר במלאי. מנחם הנחוש ביקש את האישור של משרד ראש הממשלה למפעל היצרני כדי שאלו יציידו אותו עם מסמך לקבלת מחזיק המפתחות המדובר מכספי סילבר. "המפגש המרגש היה מלווה בהרבה דמעות" מספר אמנון. בעודי כותבת שורות אלו אני לא יכולה שלא לתהות כי בהתחשב בתקופה בה אנו שרויים כיום, האם מותו בטרם עת של יצחק רבין היווה את תחילת הסוף של המפעלים היצרניים והחשיבות של תעשיה ישראלית חזקה?!

כדי להעביר את סיפורם של בעלי המלאכה והיוצרים השונים, יצרנו מגוון סיורי השראה. הרשמתכם לסיורים עוזרת לנו לתמוך ביצירה הישראלית ובמקצועות שעתידים להעלם.

לצפייה במגוון הסיורים שלנו